נזכור ולא נשכח – ערב יום השואה בקאנטרי פולג

ביום רביעי ה 1/5 בשעה 20:00 קאנטרי פולג יארח את ישראל אינגבר, ניצול שואה, בערב שכולו זיכרון וגבורה. הערב יערך בסטודיו החיצוני, מלווה בשירה ובכיבוד קל, הכניסה חופשית.

ישראל אינגבר אשר מופיע בתמונה עדיין כאן כדי לספר את סיפורו המצמרר שכבר מזמן הפך למשימת חיים.
כעדות חיה של אחרוני ניצולי השואה לזוועות אשר עבר עמנו בתקופת השואה. מספר הוא בפרטים וממחיש לכולנו כמה היה זה נורא להיות יהודי ללא שייכות וללא מדינה, כמה חשוב לזכור כדי שלא יכחישו שהיה.

מדבריו…
הגיהנום שעברתי בשואה
היינו משפחה בת 11 נפשות, בעיירה וישניץ על יד קרקוב.
רק אני נותרתי. כולם הושמדו על ידי הנאצים.
אבא היה חזןאני זוכר בראש השנה וביום כיפור הזמינו אותו להיות בעל תפילה ותקע בשופר. אני זוכר כילד שהצטרפתי אליו.
כשכבשו הנאצים את פולין ונכנסו לעיירה שלנו, הם הטילו עוצר ואסור היה לצאת.
אסור היה להתאסף בבית הכנסת ואנשים הפסיקו להגיע לבית הכנסת.
אבא התפלל בסתר בבית עם מניין שהגיע להתפלל בסתר.
כל יהודי נאלץ לשים על ידו טלאי עם מגן דוד לבן, ולגלח את הזקן ואת הפיאות.
לקחו אותי מהבית
אני זוכר בלילה בשנת 1941, דפקו הנאצים בחוזקה על הדלת, וביקשו אדם אחד מהבית שיתלווה אליהם. אני התנדבתי במקום אבא שלי.
לקחו אותי לבית הכנסת, דפקו עם הרובה על התיבה, ואמרו ש 100 אנשים יבואו איתם, או שיהרגו את כולם.
הפרידה מהמשפחה
כל המשפחה שלי באו להיפרד ממני. אבא הכין לי מזוודה עם תפילין, לחם בגדים וכסף (שהנאצים לקחו ממני), ואבא אמר לי: בקרוב זה ייגמר ותחזור הביתה.
אני זוכר גם את סבתא שלי מנופפת לי ביד לשלום, ומאז לא ראיתי את משפחתי. ועברתי גיהנום ב6 מחנות ריכוז.
מחנה ריכוז 1 –  פלאשוב
במחנה ריכוז פלאשוב בקרקוב נתנו לי כרטיס KZ  עם מספר, ומאז לא קראו לי בשמי אלא רק במספר.
ישנתי על דרגשים 3 קומות מעץ, ובאורך חצי גוף.
בכל בוקר ב5 בבוקר, עמדנו בתור ארוך לקבל קפה שחור, היה מיסדר.
צעדנו 7 קילומטרים ברגל,  עם שמירה של נאצים עם רובה, חפרנו תעלות למסילת ברזל, העמסנו עגלות  וסללנו מסלולים.
לילה אחד הוציאו אותי לשער, חששתי שאני מועמד להריגה, והעבירו אותי לגטו קרקוב. הגטו היה מחולק ל גטו A  לאנשים בריאים, וגטו B  לאנשים חולים.
הכניסו אותנו לבית מרחץ וחיטו את הבגדים.
עבדתי במפעל של הפירמה SIMENS BANIN
מחנה ריכוז 2 – JERUZALIMSKA
משם הועברתי למחנה ריכוז JERUZALIMSKA
שהיה בו בית עלמין.
בכל בוקר בשעה 5 מיסדר.
נאלצנו לתלוש מצבות ולהכין מהן מיגרש למיסדרים.
אחר כך הוציאו את המתים בבאגר שהפך את האדמה, ונאלצנו להוציא למתים את שיני הזהב והתכשיטים.
מחנה ריכוז 3 – SKARSZISKO – KAMIENA
למחנה זה הועברתי בקרונות משא של הובלה ללא אוויר ובצפיפות נוראית כ 100 איש בקרון, למחנה ריכוז
עבדתי במפעל של הפירמה – HASSAG
פרקתי קרונות עם פחם, ומילאתי פצצות וכדורים באבק שריפה. היה טעם מר בפה מהאבק שריפה שנשמתי,  והאנשים היו צהובים.
מחנה ריכוז 4 – בוכנוואלד  BUCHENWALD
משם העבירו אותי בקרון למחנה השמדה
בוכנוואלד BUCHENWALD.
נתנו לי מדים בגדים עם פסים וכפכפי עץ.  סחבתי אבנים ממקום למקום.מחנה ריכוז 5 – KOMMANDO  SHLIEBEN
במחנה זה הכינו טילים נגד טנקים, ואני מילאתי בקבוקים באבק שריפה, שיצא מהתנור. במישמרות של 12 שעות משעה שש עד שש לילה ויום.
ב 1944 היתה הפצצה של בעלות הברית על המחנה. נאלנו לנקות את ההריסות, והבריחו אותנו ליער בו היה בית חרושת נוסף.
מחנה ריכוז 6 – THERESIENSTADT
למחנה טרזנשטדט הועברתי שוב בקרון משא צפוף ומחניק עם כ100 איש, והיו אנשים שלא שרדו בדרך ונזרקו מהקרון.
זה היה אחרי ההפגזה של בעלות הברית. הצלב האדום היה במקום. עזרו לנו לרדת אחד אחד מהקרון. הייתי באפיסת כוחות. שקלתי 32 קילו שלד ועצמות.
ניקו ורחצו אותנו. החליפו לנו בגדים
ונתנו לנו אוכל לחם ריבה וסוכר.
בשבילנו זה היה מאכל מלכים.
היה קשה לעכל את האוכל, וחליתי בדיזנטריה. היה בית חולים שדה אך אפילו עירוי אינפוזיה לא ניתן היה להכניס.
איסוף הניצולים
שאלו אותי לאן אני רוצה, עניתי הביתה. נאמר לי שלא נותרו יהודים בעיירה וישניץ.
בקרקוב אספו אותי עם עוד ניצולים וריכזו אותנו במועצה היהודית.
ומשם התחיל המסע לארץ ישראל , דרך בלתי לגאלית, בלתי חוקית, באנייה “מולדת”. בכניסה לנמל חיפה תפסו אותנו הבריטים, ושלחו אותנו לאי קפריסין ל9 חודשי מאסר,  עד שקיבלנו אישור להיכנס לארץ ישראל.
הגעתי למחנה מאסר בריטי בחוף עתלית. ומשם לקיבוץ תל יצחק.
הצטרפתי ל”הגנה” להגנה על היישובים תל מונד והסביבה. ואז התגייסתי לצה”ל לחיל-האויר. עם שחרורי מהצבא הצטרפתי למייסדיי התעשיה האוירית עד הפנסיה.